<h1>תוספות רי"ד — נדה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[נדה כ"ד ע"א] בין ר' זכאי לר' ינאי איכא ביניהו טרפה חיה. פי' לקמן אמרינן תני תנא קמיה דרב יכול המפלת ברית גוף שאינו חתוך ברית ראש שאינו חתוך תהא אמו טמאה לידה ת"ל אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו מי שראוי לברית נשמה יצא זה שאינו ראוי לברית נשמה, אלמא לא בעינן חיות אלא שיוכל להגיע עד יום שמיני, וגוף אטום אין לו חיות כלל, ובהא פליגי ר' זכאי ור' ינאי, דר' זכאי דאמר עד לארכובה סבירא ליה דטריפה אינה חיה בגוף אטום כלל ולא חזיא לחיות עד יום השמיני, הלכך אם ניטל ממנו עד ארכובה גוף אטום הוי, וזהו כדי שינטל מן החי וימות, שייעשה בו טרפה, וטרפה אינו חיה כי אם שנים עשר חדש, ובגוף אטום אינה חיה כלל אפילו עד יום השמיני, ור' ינאי דאמר עד נקוביו סבר טרפה חיה בגוף אטום עד יום השמיני, והלכך בעינן עד נקוביו שכיוצא בו באדם חי הוה נבלה, כדאמר ר' אלעזר ניטלה ירך וחלל שלה נבילה וזהו כדי שינטל מן החי וימות דאמר ר' שימות מיד. ובין ר' ינאי לר' יוסי איכא בינייהו דר' אלעזר, דר' ינאי אית ליה דר' אלעזר, והילכך עד נקוביו לא חי כלל אפילו באדם בעלמא, וכ"ש בגוף אטום, ור' יוסי לית ליה דר' אלעזר ולא הוי נבלה עד שיינטל עד מקום טיבורו, והשתא לא קשיא מה דמשמע בפ' אילו טרפות דר' יוחנן סבר דטרפה אינה חיה.
<h2>דף י.</h2>
[נדה נ' ע"ב] פיסקא כל שחייב במעשרות כולי. צריכה מחשב'. פירוש דסתמא לא קיימא אלא לכלבים, והלכך צריך שיחשב עליה להאכילה לגוים, דאוכל הנאכל לגוים חשוב אוכל לקבל טומאה אבל אוכל הנאכל לכלבים אינו חשוב אוכל כדלקמי'.
[נדה נ' ע"ב] ואינה צריכה הכשר. פירש המורה שום הכשר ירידת טומאה לא הכשר מים ולא הכשר שרץ אלא מאליה מטמאה בלא שום נגיעה.
[נדה נ' ע"ב] ונבלת עוף טהור והחלב בשוקים אין צריכה לא מחשבה ולא הכשר. פירוש זהו חלב בהמה טמאה, דאילו חלב בהמה טהורה אעפ"י שנתנבלה אינה מטמאה משום נבלה, דתנן בשילהי עוקצים חלב בהמה טהורה אינו מטמא טומאת נבלה לפיכך הוא צריך הכשר חלב בהמה טמאה מטמא טומאת נבלה לפיכך אין צריך הכשר.
<h2>דף יט:</h2>
[נדה ל"ב ע"א] וקטנה שמא תמצא איילונית ונמצא פוגעין בערוה. אי קשיא ואמאי פוגע בערוה, והא כיון דנמצאת איילונית איגלאי מילתא למפרע דקידושי טעות הוו בה לאחיו, דתנן בפ' קמא דיבמות (ב' ע"א) וכולן אם מתו או מיאנו או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות, תשובה, ההיא דיבמות מיירי בארוסה דודאי הן קידושי טעות, כדפרישית התם ובהלכה ל"ד בספר המכריע, והכא מיירי בכנוסה, שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ואפילו לשמואל דפליג עליה דרב במקדש על תנאי וכנסה סתם, דרב אמר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וצריכה ממנו גט, ושמואל אמר כל הבועל על דעת קידושין הראשונים בועל, בפ' המדיר בכתובות (ע"ב ע"ב—ע"ג ע"א), יש לומר דוקא במקדש על תנאי פליג שמואל ואמר כל הבועל על דעת קידושין הראשונים היא בועל, דכיון דפירש תנאו בעת הקידושין ולא חזר בו בעת הנשואין על דעת תנאו הראשון הוא בועל, אבל המקדש את האיילונית אע"ג דמסתמא על דעת שלא תהיה איילונית קידש, כשכנסה גמר ובעל בלי תנאי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ומודה בזה שמואל לרב, ואי קשיא היכי אמרינן דבכנוסה לא אמרי' דהן קידושי טעות מפני שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, והא אמרינן בר"פ בן סורר ומורה (ס"ט ע"א—ע"ב) בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה וחייבין עליה משום אשת איש כולי עד אמאי לימא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קידש לאו משו' דאמרי' זיל בתר רובא ורוב נשים לאו איילונית נינהו אלמא הולכין בדיני נפשות אחר הרוב, ותירץ הכא במאי עסקינן דקבלה עילויה, אלמא אע"ג דקידשה בביאה טעמא דקבלה עילויה, הא לא קבלה עילויה הן קידושי טעות, תשובה, האי חייבין עליה משום אשת איש לאו ארישא קאי אמתקדשת בביאה, אלא מילתא באנפי נפשה היא, והכי פירש המורה התם וחייבין עליה משום אשת איש אם קיבל אביה קידושיה מאיש אחד ובא עליה איש אחר, ואע"ג דקתני סיפא בא עליה אחד מן העריות האמורו' בתורה מומתין עליה והיא פטורה, תנא רישא אשת איש דעל ידי קידושין ותנא סיפא עריות דקורבא דממילא, ואפילו אם תימצי לומר דארישא קאי, היא היא הקבלה שבא עליה וקיבלה אפילו איילונית, שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
<h2>דף כב.</h2>
[נדה כ"ו ע"א] פיסקא שיליא בבית הבית טמא. פי' שיליא היא שהשפיר עומד בתוכה, ושפיר הוא שהולד עומד בתוכו.
[נדה כ"ז ע"א] ר"ש אומר נימוק הולד עד שלא יצא. אמר להן ר"מ אינו דומה נימוק פעם אחת לנימוק שני פעמים. לא ידענא מאי טעמא דר' מאיר בנימוק שני פעמים דמטהר, ויש לומר דאית ליה סברא דר' שמעון דמטהר בנימוק, אי משום טעמא דנתערב בדם הלידה ובטל ברוב כר' יוחנן, אי משום דטעמא דמת שנתבלבלה צורתו כריש לקיש, אלא דקסבר ר' מאיר נימוק פעם אחת לא נתערב בדם הלידה ולא נתבלבלה צורתו אבל נימוק שני פעמים נתערב בדם הלידה ונתבלבלה צורתו.
<h2>דף מה.</h2>
[נדה מ"ט ע"ב] פיסקא אמר ר' חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהא בעזרו יותרת שיש בה עצם כולי. פירוש שכלל זה לא נאמר אלא באצבע יתירה, אבל כל רמ"ח אברים שבאדם כל אחד מהם מטמא במגע ובמשא ובאהל, כדתנן בפ' קמא דאהלות רמ"ח אברים באדם כולי עד כל אחד ואחד מטמא במגע ובמשא ובאהל המת אימתי בזמן שיש עליהם בשר כראוי ואם אין עליהם בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ואין מטמא באוהל, ולא הוזכרה צפורן אלא גבי אצבע יתרה שהיא יתירה על רמ"ח איברים, ואי לית בה צפורן לא מטמאה באוהל.
